יש מסיבות שבאות למכור נוסטלגיה, ויש מסיבות שמזכירות לך שנוסטלגיה היא לא רק זיכרון. היא שריר. היא מגיבה לבייס, נזכרת במילים, ופתאום מגלה שהרגליים עדיין יודעות בדיוק מה לעשות.
Polishuk Trance Party הגיע לאומן 17 אחרי שתי מסיבות שכבר בנו שפה: טראנס, דאנס ומיינסטרים נוסטלגי משנות ה-90 וה-2000, עם קהל שלא בא רק לשמוע מוזיקה אלא להיזכר באיזו תקופה הוא גדל. באומן 17 זה כבר הרגיש כמו הגדלה של אותו רעיון: פחות אינטימי, הרבה יותר גדול, ועדיין מכוון לאותו עצב מוזיקלי.
הפרסום הציבורי של האומן 17 סימן את שבת, 29 באוגוסט, עם Dee Dee כאורחת מיוחדת, לצד Yahel ו-Eran Barnea. לפי הפרטים שנמסרו ל-Trance Life מהשטח, בחמישי הגיעו לנגן גם Astral Projection, ובשבת מרכז הכובד עבר דרך Eran Barnea, Dee Dee ו-Yahel.
שתי רחבות עד הרגע שבו הכל התכנס
עד העלייה של Dee Dee היו באומן שתי רחבות: הרחבה המרכזית של הטראנס והדאנס, ולצידה רחבת נוסטלגיה עם R&B, היפ הופ, פופ וישראלי. זו בחירה חכמה להפקה כזאת, כי הקהל לא מגיע כולו מאותה נקודה מוזיקלית. יש מי שנכנס דרך Yahel, יש מי שנמשך ל-Dee Dee, ויש מי שפשוט רוצה ערב של קלאסיקות בלי להתנצל.
ההתחלה היתה רגועה יחסית. לא ניסיון לשרוף את הרחבה בדקה הראשונה, אלא בנייה איטית. הקצב עלה בהדרגה, והחדר קיבל זמן להתמלא, להזיע ולהבין באיזה מצב רוח הוא נמצא. ואז Dee Dee עלתה.
כש-Dee Dee עלתה, זה הפסיק להיות רק סט או הופעה. במשך חצי שעה הקהל שר איתה, והאולם הרגיש כמו זיכרון משותף.
Dee Dee: הופעה קצרה, זיכרון ארוך
Dee Dee היא לא שם מקרי בתוך ערב כזה. "Forever" שייך לעידן שבו טראנס ויורודאנס עוד היו חלק מהזיכרון המרכזי של הרדיו, המועדונים והדיסקים שהסתובבו בין חברים. הביוגרפיה הרשמית שלה בסאונדקלאוד מתארת את הפריצה בתחילת שנות האלפיים עם "Forever", ואת הדרך שבה השיר המשיך להאיר רחבות הרבה אחרי הרגע המקורי שלו.
לכן כשהיא עולה באומן 17, זה לא רק עוד אורחת מחו"ל. זה רגע שבו הקהל מקבל אישור פיזי לכך שהשירים האלה לא נעלמו. הם פשוט חיכו למערכת הגברה גדולה מספיק.
שבת: Eran Barnea שם את הרחבה על חשמל
בשבת, לפי החוויה מהשטח, Eran Barnea נתן סט שלא ביקש יותר מדי רשות. הוא חישמל את האווירה, לחץ על המקומות הנכונים, ולא השאיר הרבה מרווח בין זיכרון לזיכרון. אחרי Dee Dee, Yahel המשיך את החוט הקלאסי והחזיר את הערב לשורש הישראלי שלו.
המשפט "לא נשארה רגל אחת שלא כואבת בקהל" נשמע כמו הגזמה עד שאתה נזכר איך מסיבה כזאת עובדת: היא לא רק מרימה. היא פותחת ארכיון של שנים בגוף, וכל טראק מוכר מקבל תגובה לפני שהמוח מספיק להסביר למה.
מה Polishuk הבין נכון
ההצלחה של הליין לא יושבת רק על נוסטלגיה. נוסטלגיה לבדה נשחקת מהר. מה שעובד כאן הוא החיבור בין זיכרון מוזיקלי, קהל בוגר שכבר יודע מה הוא אוהב, והפקה שמבינה שצריך לתת לרגעים מקום. כשזה קורה, אנשים לא באים "למסיבה של פעם". הם באים למסיבה עכשווית שמדברת בשפה של פעם.
יש עוד מה לחדד בהמשך: איך מנהלים שתי רחבות בלי לפצל יותר מדי את האנרגיה, איך נותנים לכל אמן מספיק מקום, ואיך שומרים על התחושה הקהילתית גם כשעוברים ללוקיישן גדול. אבל עצם המעבר לאומן 17 מראה שהסיפור הזה כבר גדול יותר מפוסט נוסטלגי או פלייליסט.
השורה התחתונה
Polishuk Trance Party #3 הוכיחה שיש קהל רעב לקלאסיקות טראנס ודאנס כשהן מוגשות כאירוע חי, לא כבדיחה רטרו. Dee Dee סיפקה את רגע השירה הגדול, Eran Barnea נתן את החשמל, Yahel סגר את המעגל הישראלי, והאומן 17 נתן לזה נפח.
אם זו היתה קפיצת מדרגה, השאלה המעניינת היא לא האם תהיה מסיבה #4. השאלה היא איזה סיפור היא תספר.
מקורות וקרדיט
פרטי שטח וחוות דעת: Trance Life. מידע ציבורי על אירוע שבת באומן 17: Haoman 17 Events. פרטי #2 בשלוותה: Vibez. רקע על Dee Dee: Dee Dee Official SoundCloud ו-AllMusic. התמונה הראשית נמסרה מתוך חומרי האירוע.